פס"ד בתיק ת"א 002402/02

בפני בקשת התובע להכיר בתובענה שהגיש כנגד בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן - הבנק) כתביעה ייצוגית המייצגת את כלל לקוחות הבנק אשר שילמו מאז 10.5.1996, "עמלת דמי טיפול באשראי וערבויות- מסמכים סטנדרטיים", עמלה המסווגת תחת סעיף 3.3.1 לספר עמלות הבנק (להלן- העמלה או עמלת עריכת מסמך). התובענה כמו גם הבקשה נסמכת על טענת המבקש כי המשיב הפר את הוראות חוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א- 1981 (להלן - חוק הבנקאות) בכלל ובפרט סעיפים 3ו 4 שבו. כן טוען המבקש כי המשיב הפר את חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח - 1988.

התובע, לקוח הבנק,  ביקש הלוואות גישור מהבנק עד אשר תפרענה תוכניות חסכון שמימש. ביום 18.6.2002 קיבל התובע 5 הלוואות בהתאם למועד פירעון תוכניות החיסכון באופן שהסכומים שהשתחררו מאת תוכניות אילו היו עתידים לפרוע בשלמות כל הלוואה והלוואה. לגבי כל ההלוואות סוכם בין התובע והבנק מהו שעור הריבית שיחול ומה שיעור העמלות.

לצורך קבלת האשראי חתם התובע על מסמכים שונים הם מסמכי הלוואות (שסומנו כמסמכים א' עד ה' ונספחו לכתב התביעה). עם קבלת הלוואות או למחרת היום גילה התובע כי חויב על ידי הבנק בגין "עמלת עריכת מסמך". התובע בדק ומצא כי עמלה זו משתנה והיא מדורגת בהתאם לגובה ההלוואה.  במסמכי ההלוואה צוין כי לתובע הוענקה הטבה בדרך של 70% הנחה מגובה העמלה.

התובע מאשר כי בעת קבלת ההלוואות ידע על קיומה של עמלה וגובהה וכי ידע כי הוענקה לו הנחה בקשר עימה אולם לדבריו לא ידע את יעודה של אותה עמלה ובסיסה, כדבריו.

לגישת התובע, עמלה זו , דרך חישובה ואופן גבייתה, אינן כדין ועל כן על הבנק להשיב העמלות שנגבו לו ולכל מי ששילם עמלה זו מאז שעמלה זו נגבית על ידי הבנק.

טענות המבקש

שם העמלה או כינויה מטעה את הציבור - בחוברת מטעם בנק ישראל, המפקח על הבנקים "ניהול בנקאי תקין" הקובעת הסדר אחיד ללוח העמלות המותרות בכל הבנקים  (נספח א' לתגובת הבנק לבקשה) הוגדרה העמלה בסעיף 3.3.1:

"עריכת מסמכים משפטיים בגין עסקת אשראי".

מאידך בלוח עמלות הבנק (נספח ז' לתובענה) הוגדרה העמלה בסעיף המגביל הוא סעיף 3.3.1:

"דמי טיפול באשראי וערבויות-מסמכים סטנדרטיים"

בדף החשבון של המבקש (נספח ו' לתובענה) בו הופיע החיוב בגין העמלה מופיע הכיתוב:

"עמלת עריכת מסמך"

בטפסים עליהם הוחתם המבקש לצרכי קבלת ההלוואות, תחת חיובים נוספים אותם הוא מסכים לשלם במסגרת נטילת ההלוואה, מופיע הכיתוב:

" דמי טיפול באשראי"

במקומות אחרים כגון פרסום בעיתון מטעם הבנק (נספח א' לכתב השלמת טיעון מאת הבנק) מופיע הכיתוב:

"דמי טיפול באשראי- מסמכים סטנדרטיים"

מן המקובץ עולה תמונה של חוסר בהירות שעה שמבקש לקוח הבנק הנוטל הלוואה להבין בגין מה הוא מחויב בעת שנגבית הימנו העמלה. אין לדעת האם מדובר בתשלום בגין דמי טיפול או עריכת מסמך וכיוצא בזה. די בכךכ די להוות הטעיה של הציבור לגישת המבקש. העמלה אמורה להיות נגבית בגין עריכת מסמכים סטנדרטיים כפי שהבנק עצמו כותב. הבנק בתשובתו לבקשה מבהיר (סעיף 64) כי מדובר בעמלה המשקפת "את המשאבים והמאמצים המושקעים על ידי הבנק בטיפול בבקשות אשראי, בתהליך האישור של הבקשות וכן בהכנת המסמכים ודיווח על הביטחונות". המבקש מפנה בעניין זה לעדותו של מר עוואד מטעם הבנק אשר שימש יו"ר ועד עמלות משנה אשראים, אשר הסביר עד כמה הבנק משקיע בבדיקות לפני מתן אשראי והתאמת האשראי ללקוח הספציפי. על פי הנחיות בנק ישראל יש להפריד בין עמלה בגין טיפול בהלוואות - פריט 3.2 לחוברת הניהול התקין לבין עמלות בגין עריכת מסמכים - פריט 3.3 לאותה חוברת.  הבנק לא פעל על פי הנחיה זו אם כלל בתוך עמלת עריכת המסמכים גם את עמלת די הטיפול. די בכך כדי להוות הטעיית הציבור כמו גם הפרה של נוהלי בנק ישראל. זאת ועוד, התובע מפנה לעמדת עד הבנק, מר עוואד כי לכאורה גביית דמי הטיפול מוצדקת כשמדובר בלקוחות עסקיים בלבד בעוד שהטיפול בהלוואות של הלקוחות הפרטיים מוגבל לבדיקת נכסיהם האישיים והסדרת החתימות (עמ' 48 לפרטיכל). גביית עמלה אחידה בלא קורלציה למידת הטיפול הנצרך מהווה לגישת התובע הטעיה אף היא.

עמדת התובע היא כי אין לגבות כלל עמלה בגין עריכת מסמכים, בפרט במקום שאין הבנק נדרש לבדיקות מיוחדות לגבי הלווה. גביית עמלה זו הרי היא בבחינת השתת ריבית נוספת על הלווה. בעניין זה מפנה התובע לת.א. 1986/89 בנק אוצר החייל בע"מ נ. קרזו ואח' (מפי כב' השופטת קובו -ראה אתר http://www.psakdin.co.il) :

"השאלה אותה יש לבדוק בקשר לטענה המפורטת לעיל היא, האם החיוב, בגין עמלת עריכת מסמכים על הלוואה בסך 420,000,000 שקל ישן שהועמדה לדרוניר על ידי הבנק ביולי 1985 בריבית המכסימלית שבחוק, הוא למעשה חיוב בריבית נוספת ובכך למעשה אין הבנק ממלא אחר הוראות צו הריבית שקבע ריבית מכסימלית להלוואה שניתנה. הקובע בכגון דא הוא המבחן האם החיוב, יהא כינויו אשר יהא, נגבה בשל שירות מיוחד שעשה הבנק לבד מעצם מתן ההלוואה (ראה ע"א 58/68 בנק הפועל המזרחי נ זורגר, פ"ד כ"ב(2)668). אם התשובה לכך חיובית, החיוב אינו משום ריבית נוספת. במקרה זה לא השתכנעתי כי בעריכת מסמכי ההלוואה על ידי הבנק יש משום שירות נוסף שכזה. מדובר בענייננו בעריכת חוזה הלוואה המהווה את האמצעי ההכרחי דרכו הבנק מלווה כספים ללקוחותיו, ולפיכך החיוב בגין עמלת עריכת מסמכים מהווה משופם תמורה הניתנת בקשר עם מילווה ויש בה משום תוספת לקרן הנחשבת לריבית על פי סעיף 1 לחוק הריבית התשי"ז- 1957. לפיכך יש להוריד את החיוב בגין עמלה זו מסכום התביעה."

הסבר הבנק כי מקום שיש צורך להסדיר שעבודים בגין הלוואה מול בנקים נוספים מצריך הדבר טרחה מיוחדת ועל כן יש מקום לגבות עמלה הרי התובע מפנה לפריט 3.3.3. לספר הניהול התקין על פי מאפשר בנק ישראל לבנק לגבות עמלה מיוחדת בגין הלוואות המובטחות בדרך זו (פריפסו) בתאום עם בנקים אחרים בעלי שעבוד בנכס המשמש כבטוחה.